הטיפול בעצירות
ברוב המקרים הטיפול בעצירות יכלול שינויים תזונתיים ומתן תרופות לטיפול בעצירות. בעצירות הנובעת ממחלה יש לטפל במחלה עצמה, ובעצירות שהיא תופעת לוואי לתרופה יש להחליף לתרופה אחרת במידת האפשר. במקרים קשים של עצירות, בהם הטיפול השמרני אינו מספיק, ניתן להיעזר בטיפולים התנהגותיים או בניתוח.
שינויים בתזונה
לסיבים התזונתיים יש ערך רב בטיפול בעצירות. הכמות המומלצת הנה 20-30 גרם ליממה. הסיבים מעלים את משקל, נפח, תכולת המים וכמות החיידקים בצואה ובכך מזרזים את המעבר במעי. מזונות עשירים בתכולת הסיבים הם לדוגמא: סובין, שיבולת שועל, דגני בוקר, פירות וירקות על קליפתם.
מומלץ להרבות בשתייה ובפעילות גופנית נמרצת.
תכשירים לטיפול בעצירות
התכשירים לטיפול בעצירות הן אחת מקבוצות התרופות הנפוצות ביותר בטיפול ברפואה.
כ-85% מהביקורים אצל רופא בשל עצירות מסתיימים במרשם ל"חומר משלשל".
באופן כללי, ניתן לחלק את התכשירים הקיימים בישראל לארבע קבוצות עיקריות:
- תכשירים המגדילים את נפח הצואה
- תכשירים סופחי מים
- משלשלים ממריצים
- שמנים המשמשים כ"חמרי סיכה"
תכשירים המגדילים את נפח הצואה:
למעשה מדובר בתכשירים המכילים סיבים תזונתיים.
הסיבים מגדילים את כמות "החומר היבש" בצואה הן בשל העובדה שהם עצמם לא מתעכלים והן על ידי הגדלת נפח החיידקים בצואה (חיידקי המעי ניזונים מסיבים). בנוסף הסיבים סופחים מים. התוצאה היא נפח צואה גדול. צואה בנפח גדול נעה מהר יותר לאורך המעי שכן קל יותר לדחוף אותה קדימה.
אנשים שתזונתם דלה בסיבים יכולים לשפר את מצבם באמצעות תכשירים אלו. אולם, עבור אנשים שמזונם כולל מספיק סיבים, תוספת סיבים לא בהכרח תעזור.
השימוש בסיבים יוצר פעמים רבות כמות מוגברת של גזים (בשל פעילות חיידקי המעי) ולכן עלול להחמיר את מצבם של הסובלים מבטן תפוחה. כמו-כן אינו מתאים לחולים עם חסימות מעי או פגם בפעילות המוטורית של המעי.
שימוש בתכשירי סיבים מחייב הקפדה על שתייה מרובה.
בקבוצה זו רק הפסיליום (Psyllium) הוכח כיעיל לטיפול בעצירות.
תכשירים סופחי מים (אוסמוטיים):
מנגנון הפעולה של התכשירים האוסמוטיים הוא משיכת מים לתוך המעי הגס.
המים מתניעים פעילות נמרצת של המעי ומסייעים בדחיפת הצואה החוצה. בנוסף המים מרככים את הצואה.
מבין החומרים הרבים בקבוצה זו, קיימת הוכחה ליעילות ובטיחות בשימוש רק בפוליאתילן גליקול (PEG) ובלקטולוז.
הלקטולוז הוא סוכר המתפרק במעי הגס למולקולות חומצה קטנות המושכות מים לתוך המעי. השימוש בו יעיל, אולם עלול לגרום לתופעות לוואי של גזים מרובים (חיידקי המעי מפרקים לקטולוז).
ה- PEG פועל במנגנון של שמירת מים בתוך המעי וריכוך הצואה. השימוש בו נטול תופעות לוואי משמעותיות בשל העובדה שאין לו כל פעילות ביוכימית בגוף. PEG מצוי בישראל בתכשיר נורמלקס.
קבוצת התכשירים סופחי המים הוכחה כיעילה ובטוחה בשימוש בעצירות ארוכת טווח.
משלשלים ממריצים:
תרופות אלו פועלות על-ידי הפעלת שרירי המעי וזירוז מעבר מים לחלל המעי.
התרופות פועלות במהירות יחסית, אך עלולות לגרום לאי שליטה על הדחף להתפנות ולכאב בטן. המרכיבים הפעילים העיקריים הם ותיקים מאד: ביסקודיל, סודיום פיקוסולפאט, אלואה וסנה.
חומרי סיכה (לובריקאנטים):
תכשירים אלו מצפים את הצואה, מסייעים בהחלקתה לאורך המעי ומונעים ספיגת מים במעי הגס. החומר המייצג קבוצה זו הוא שמן הפראפין. השימוש בשמן פראפין מומלץ לטווח קצר בלבד שכן נוכחות השמן מפריעה בספיגת ויטמינים לגוף. אין הוכחה מדעית ליעילות תרופות מסוג זה בטיפול בעצירות.
בנוסף לתכשירים המיועדים ללקיחה בבליעה, ישנם גם תכשירים המגיעים כחוקנים או פתילות (נרות). התכשירים הניתנים דרך פי הטבעת פועלים במנגנונים דומים מאד לאלו הניתנים בבליעה, אך פעילותם ברוב המקרים מהירה באופן משמעותי.
טיפולים התנהגותיים
מאחר ושרירי רצפת האגן וסוגרי פי הטבעת נמצאים בשליטת האדם, נמצא כי טיפולים התנהגותיים כמו פסיכותרפיה, ביו-פידבק (משוב ביולוגי) והיפנוזה עשויים לעזור. הטיפולים הנ"ל נועדו להביא להרגעה ושליטה טובה יותר על פעילות המעי. טיפולים אלו הוכחו כבעלי יעילות רבה במקרים המתאימים.
ניתוחים
הניתוחים שמורים למקרים הקשים בהם לא ניתן לטפל בעצירות בדרך אחרת.
רפואה משלימה
שיטות תזונתיות כהומיאופטיה, צמחי מרפא, טכניקות פיזיקליות כשיטת פאולה (התעמלות השרירים הטבעתיים) או אקופונקטורה מוצעות על ידי מטפלים. אין הוכחה מדעית ליעילות תכשירים או טכניקות טיפול אלו בעצירות.
